tag:blogger.com,1999:blog-84308664612891259192011-07-08T08:19:38.311-07:00קרן אלפסיnoreply@blogger.comBlogger111100tag:blogger.com,1999:blog-8430866461289125919.post-56070117003514305962008-09-24T00:41:00.000-07:002008-09-24T01:04:52.250-07:00<div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"><strong>המחול המחולל כראי הרוח. </strong></span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"><strong>הסבר קצר על מהות התהליך המתרחש במחול מזרחי (ריקודי בטן).<br /></strong><br />מחול בעיני הוא הריקוד של הרוח בתוכנו. ומה יש בתוכנו? מצבי רוח. למצבי רוח בשפה של הריקוד אני קוראת אנרגיות. האנרגיות מפעילות אצלנו הרגלי תנועה. לכל אנרגיה אנחנו מכירות אין סוף הרגלי תנועה (כמו למשל פחד – יכול לבוא באין סוף ביטויי תנועה). דרך הבנה חושית, חווייתית והבנת הרגשות של מצבי הרוח (האנרגיות) אנו מתחברות ולומדות לרקוד את עצמנו.</span></div><span style="font-family:arial;font-size:130%;"><div dir="rtl" align="right"><br />מחול מזרחי מאופיין בהרבה מאוד אימפרוויזציה (אילתור), זה ריקוד מאוד פתוח, מאוד ריגשי. לכן, ריקודי בטן הנלמדים דרך חיבור חושי וריגשי, למצבי רוח שונים, ודרכם להרגלים תנועתיים, מחברים ישירות למקור הריקוד למקור התנועה. </div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right">ברגע שאת רוקדת את עצמך במצבי הרוח השונים זה גם יכול לרפא ולשחרר – לשחרר את הביישנית, את העייפה, את העצובה, את כל המודעות העצמית. כשאת משוחררת את יכולה לתת ליצירה לצאת מתוכך, את יוצרת את הריקוד את הופכת להיות הריקוד.</div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right">לעומת זאת, מה לומדים בדרך כלל בריקוד?</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">חיקוי.</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">90% מאיתנו נשארים בחיקוי. אבל מעבר לחיקוי גרה כאן מישהי. מישהי שראויה שייפגשו איתה כאן ועכשיו ובכל רגע. זו הנוכחות והנכונות לפגוש את כל כולך. בגלל שריקוד הבטן הוא ריקוד מאוד פתוח וחופשי, הוא מחייב אותך להיות נוכחת כל הזמן, "אני כאן!!" התנועה היא כל הזמן כאן ועכשיו. הגוף שלך הוא בכל רגע כלי להמחשת המוסיקה. כל רגע ורגע ורגע... ורקדנית בטן חיה בהווה, והחיים מתהווים סביבה כל רגע.<br /><br />במקום הזה של הריקוד, בבחירה החופשית ובנוכחות, אני מתנסה וזה אומר מתלמידה מבינה הופכת לחווה הווה. זה הופך את הלימוד לבית-ספר פתוח, לא זוכרים פה בעל פה. הרי שתינו יודעות מה זה בכי/עצב וזה משתנה אצלנו. השאלה היא אם זה שולט בנו ויוצר את המציאות שלנו או שאנחנו בעלות בחירה חופשית בכל רגע ויוצרות את המציאות של עצמנו. המחול מחולל ומאפשר תהליך של ללכת ממקום שבו אנו כלואות בצל של עצמנו, של הוויתנו, מקום בו המבוכות חוגגות והמעצורים קופצים למקום בו את פוגשת את עצמך במלוא עוצמתך ובוחרת להביא את עצמך, בוחרת להתחבר לעצמך. כאן את מתחילה לקבל את המפתח לעצמך...כאן מתחיל להתחולל הריפוי!</div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">באהבה גדולה,<br />ובהשראתה הגדולה </div><div dir="rtl" align="right">של מורתי מירי אלון</div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8430866461289125919-5607011700351430596?l=kerenalfasi.blogspot.com' alt='' /></div>קרן אלפסיnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8430866461289125919.post-7874431336861251632008-09-24T00:16:00.000-07:002008-09-24T00:37:28.866-07:00<span style="font-family:arial;font-size:130%;">מפגשים אישיים בתנועה.</span><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;"></span><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;"><strong>התנועה היא הכלי הטבעי שלי. </strong></span><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;"><strong>אני חוקרת וחווה מכלי זה עוד ועוד...</strong></span><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;"><strong>האפשרויות בו רבות, עמוקות ומרחיקות לכת.</strong> </span><br /><ul><li><span style="font-family:arial;font-size:130%;"><strong>הכלי התנועתי</strong> יכול לשמש דרך פשוטה וזמינה להתחבר פנימה, להיפתח, להתמרכז, להיות. אפשר להשתמש בכלי כחלק מהפגישה הטיפולית ו/או כדרך עצמה לטפל בעצמי, לגעת ולהגיע למרות הפחד פנימה אל עצמי.</span></li></ul><p><span style="font-family:Arial;font-size:130%;"></span> </p><ul><li><span style="font-family:arial;font-size:130%;"><strong>התפתחות אישית דרך יצירה.</strong> עבור העוסקים בתנועה, רקדנים, יוצרים תלמידים וכדומה, וגם עבור מי שתמיד חלם לרקוד. ניתן לקיים מפגש אישי של התפתחות אישית בתנועה. לעיתים נדרש הדבר לקראת פרויקט גמר (בגרויות, הגשת ריקוד לסיום לימודים, העלאת מופע וכדומה). אתם מוזמנים לבוא עם קטע היצירה ולקבל עזרה הן ברמה הטכנית של הגוף והן ברמה הריגשית של הרוח השוכנת בריקוד.</span></li></ul><p><span style="font-family:Arial;font-size:130%;"></span> </p><ul><li><span style="font-family:arial;font-size:130%;"><strong>הכלי התנועתי במחול מזרחי.</strong> אם משהוא שם קורץ לכם, מסקרן מעניין זה בהחלט יכול להיות רמז שזו אכן הדרך. המחול המזרחי, במהותו התנועתית, מגשר ומחבר קרעים וכאבים, מקרקע ומחזק, ופותח צוהר לחוויה חושית של מצבי מודעות שונים. את וגם אתה בהחלט מוזמנים למפגש אישי של תנועה במחול מזרחי.</span></li></ul><p><span style="font-family:arial;font-size:130%;"></span> </p><span style="font-family:arial;font-size:130%;"></span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8430866461289125919-787443133686125163?l=kerenalfasi.blogspot.com' alt='' /></div>קרן אלפסיnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8430866461289125919.post-65300471731293767022008-09-16T12:36:00.000-07:002010-03-09T23:51:26.005-08:00<a href="http://3.bp.blogspot.com/_mwx-AJupVdk/SNALQhbezBI/AAAAAAAAADI/o0K1dupQgSY/s1600-h/%D7%A9%D7%A7%D7%98%D7%99+%D7%94%D7%A8%D7%A7%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%AA.jpg"><span style=";font-family:arial;font-size:130%;" ><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5246705944366074898" style="margin: 0px 10px 10px 0px; float: left;" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_mwx-AJupVdk/SNALQhbezBI/AAAAAAAAADI/o0K1dupQgSY/s320/%D7%A9%D7%A7%D7%98%D7%99+%D7%94%D7%A8%D7%A7%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%AA.jpg" width="271" border="0" height="286" /></span></a><span style=";font-family:arial;font-size:130%;" ><br /></span><div dir="rtl" align="right"><span style=";font-family:arial;font-size:130%;" >הכול חיכה להתחיל ברגע שבו אסכים...</span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><br /><span style=";font-family:arial;font-size:130%;" >רגע לפני עוד הייתי בטוחה ועיקשת שאני לא רוצה במסע הזה. היה לי קשה מאוד. מצד אחד נורא רציתי ומצד שני לא יכולתי לתת את זה לעצמי, לא יכולתי לשחרר.</span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><br /><span style=";font-family:arial;font-size:130%;" >באותם זמנים הייתי בעיצומו של משבר ה"מדד" (מונח סופי). כוחות הסירוס פעלו נגדי וכבר כמעט שהורדתי את עצמי מהבמה. הרגשתי חסרת אונים מול ה"מדד" – המידה, המרחק, הפער בין מה שאני יודעת לבין מה שאני מיישמת. המרחק בין הרעיונות היצירתיים שלי מול יכולת הגוף והטכניקה, הפער בין מה שאני מרגישה לבין מה שרואים או מה שאני מצליחה להעביר. סבלתי, וייסרתי את עצמי.</span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><br /><span style=";font-family:arial;font-size:130%;" >הלכתי לשאול את המורה שלי, איך פותרים את הייסורים? התשובה שלו התנגנה בשיר ששמעתי בשנתיים האחרונות: "היו אחד עם עצמכם".</span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><br /><span style=";font-family:arial;font-size:130%;" >"היי אחת עם עצמך" אמר לי. ההיפרדות מעצמי, הסביר, מתרחשת ברגע בו נפרדת ה"אני" הנוכחת מה"אני" המבקרת את הנוכחת. כך על הבמה אני נפרדת מעצמי. הוא אמר לי בפשטות וותרי על צמצום הפער, קבלי את מי שאת באהבה וללא אינטרסים. מורתי קוראת לזה "להשלים עם השלם".</span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><br /><span style=";font-family:arial;font-size:130%;" >כך הבנתי שאני מבקשת להתבגר, לקחת אחריות על עצמי, אחריות מלאה. </span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><br /><span style=";font-family:arial;font-size:130%;" >"הנני" - זה מה שאני.<br /></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style=";font-family:arial;font-size:130%;" >בבת אחת – אמרתי "כן".</span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><br /><span style=";font-family:arial;font-size:130%;" >הסכמתי להצהיר: "אני מרפא, אני מטפלת".<br /></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style=";font-family:arial;font-size:130%;" >כך התחלתי את קורס המטפלים של שי אור בסוף מאי 2007.<br /></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style=";font-family:arial;font-size:130%;" >אני המקור שממנו נובעים כל הדברים בחיי. אני מוכנה לקחת אחריות על העצמי שלי וזה כולל גם את המדד – לוקחת אחריות על הפער בתוכי. זה אומר שאני עולה לבמה גם אם אין קהל, כי זה משמח אותי, מפנה את המקום של החשיבות העצמית, משחררת את המקום של יש לי מה לתת, יש לי מה להראות וגם את ה "אני רוצה להראות להם ורוצה להראות" (שיראו אותי).<br />עכשיו כל ההתפתחות מתבהרת. חתיכת הפאזל האחרונה הונחה. וזו רק ההתחלה. זו דרך שנשענת על כל החוויות, האירועים, הרי הרגש, המכשולים והקשיים שניקרו בדרכי. בזכותם אני יכולה להתמסר לרגע הזה....<br /></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style=";font-family:arial;font-size:130%;" >אני מטפלת, ומלווה אנשים בתהליכי שינוי וצמיחה בחייהם.<br /><br />היום אני מבינה שלהכשיר עצמי להיות מטפלת, בנפש האדם זה מסע ארוך ומסועף. הבנתי שהכלי עימו אני רוצה לטפל הוא הגוף. לגעת במהות, בנפש ובנשמה דרך חכמת הגוף. היום אוקטובר 2009, חזרתי לספסל הלימודים. אני סטודנטית לטיפול בתנועה. המשך עוד יבוא...<br /></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8430866461289125919-6530047173129376702?l=kerenalfasi.blogspot.com' alt='' /></div>קרן אלפסיnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8430866461289125919.post-74081694966622245292008-09-16T04:28:00.000-07:002008-09-24T00:09:00.062-07:00<a href="http://2.bp.blogspot.com/_mwx-AJupVdk/SM-ZE39t8HI/AAAAAAAAADA/nMOc3SK8FW0/s1600-h/9767.jpg"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"><strong><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5246580399931256946" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_mwx-AJupVdk/SM-ZE39t8HI/AAAAAAAAADA/nMOc3SK8FW0/s320/9767.jpg" border="0" /></strong></span></a><span style="font-family:arial;font-size:130%;"><strong><br /></strong></span><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">תלויה על וו אחד או שניים, אני שמה את כל כולי בתוכך.</span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">בוטחת בך שלא תרפי, שלא תישברי שתכילי אותי, את עוצמתי, את שמחתי.</span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">בוטחת בך שתגני על גבולותיי במקומות האינטימיים. והגבול עליו את מגנה כה קטן, כה גבולי.יש שלגבול נדחפות הידיים, יש פעמים בהם דורכים עליך, ויש פעמים שהלחץ גדול מנשוא.אבל את עומדת איתנה ובגבורה.</span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;">אף על פי שאת זו שתלויה עליי, אני זו שתלויה בך.</span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">מרגישה שהצבעים שלך קובעים את הכוחות שלי.</span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">כשאת אדומה אני נחשקת, כשאת צהובה אני מאירה, כשאת כתומה אני כמו רוח מדברית.</span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">חום גופי נצמד אליך, זעת גופי נמסה ונספגת בך.</span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">משתדלת עד כמה שאפשר להתאים עצמך לשינויים בקווי המתאר שלי. </span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">איתך אני מיד משתנה וכל מי שאני בעולמי הפרטי מקבל משניות...מה שעומד על הבמה זה את ואני וביחד אנחנו פשוטות.</span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;">עכשיו אני מכניסה אותך לאמבטיה. מורידה ממך את צלקות הקרב,משילה ממך את ריחות הזיעה את ריח גופי המעורבב עם ריחות העשן.</span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">כמה את יפה. מנצנצת לך, שומרת על צבעייך.</span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">אני דואגת לאוורר אותך, גוזרת את שנשר ממך, מחברת מחדש חוטים שלא עמדו בעומס, רוקמת את קרעייך מבלי שייראו, ומחזירה אותך לארון.</span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8430866461289125919-7408169496662224529?l=kerenalfasi.blogspot.com' alt='' /></div>קרן אלפסיnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8430866461289125919.post-43473599593335014412008-09-16T04:18:00.000-07:002008-09-24T00:12:02.299-07:00<div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">באתי מכל כך רחוק<br />נולדתי כדי לשכוח </span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"><br /></div></span><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">באתי מכל כך רחוק<br />כדי לבחור מחדש </span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"><br /> </div></span><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"></span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">אני לא יודעת עוד כלום<br />את עצמי לא מכירה<br />רק מגששת<br />רק כמה פיסות רק רמזים </span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"><br /> </div></span><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">באתי מכל כך רחוק כדי לחיות כל כך קרוב<br />אני הולכת<br />אני כאן<br />אני רחוקה אני קרובה </span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"><br /> </div></span><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"></span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">באתי מכל כך רחוק כדי להיזכר<br />לגלות ואז לדעת<br />לחוות ואז להיות </span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"><br /> </div></span><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">באתי מכל כך רחוק ואני עדיין רחוקה כל כך ועוד לא יודעת<br />קרובה כל כך, כמעט נוגעת </span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"><br /> </div></span><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"></span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">באתי מכל כך רחוק עד שלא זיהיתי את בבועתי<br />לא ידעתי שזו אני</span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8430866461289125919-4347359959333501441?l=kerenalfasi.blogspot.com' alt='' /></div>קרן אלפסיnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8430866461289125919.post-68642271309210721132008-09-15T22:38:00.000-07:002010-03-10T00:11:12.386-08:00<div align="center"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_mwx-AJupVdk/SM9ODDI7AvI/AAAAAAAAACw/WxnOJhljp1w/s1600-h/DSC_3113n.jpg"><span style=";font-family:arial;font-size:130%;" ><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5246497905199219442" style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center;" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_mwx-AJupVdk/SM9ODDI7AvI/AAAAAAAAACw/WxnOJhljp1w/s320/DSC_3113n.jpg" border="0" /></span></a><span style=";font-family:arial;font-size:130%;" ><br /></span><a href="http://3.bp.blogspot.com/_mwx-AJupVdk/SM9IpYdAF-I/AAAAAAAAACo/mHzRQ1dN-vQ/s1600-h/DSC_3113n.jpg"></a><br /><br /><br /><div dir="rtl" align="center"><span style=";font-family:arial;font-size:130%;" >* תואר ראשון בתקשורת ופסיכולוגיה.<br /></span></div><p><span style=";font-family:arial;font-size:130%;" >* בוגרת קורס מטפלים בגישת שי אור.<br /><br />* ניסיון עשיר כאשת עסקים, שיווק, פרסום, הפקה ותקשורת שיווקית.<br /><br />* ניסיון בימתי כרקדנית בטן פרפורמרית.</span></p><div dir="rtl" align="right"><span style=";font-family:arial;font-size:130%;" ></span></div><div dir="rtl" align="center"><span style=";font-family:arial;font-size:130%;" >* מורה למחול מזרחי הוליסטי ומנחת קבוצות בתנועה.<br /><br />* חיה בזוגיות ומגדלת את ילדיי על פי גישתו של שי אור "הורות כמעשה ניסים".<br /><br />* מורה ותלמידה וותיקה בתורה הסופית ובאמנות הסיבוב (whirling).<br /><br />* תרגול מדיטציה וריברסינג (rebirthing).<br /><br />* תלמידת זן.<br /><br />* שנים של למידה, חקירה והתנסות עצמית בתחומי הפסיכולוגיה ופילוסופיות מהמזרח הרחוק.<br /><br />* סטודנית ללימודים מתקדמים, טיפול בתנועה, סמינר הקיבוצים<br /></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8430866461289125919-6864227130921072113?l=kerenalfasi.blogspot.com' alt='' /></div>קרן אלפסיnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8430866461289125919.post-5116282145041578652008-09-05T11:27:00.000-07:002008-09-15T23:39:29.844-07:00<a href="http://1.bp.blogspot.com/_mwx-AJupVdk/SM9UjzPYG2I/AAAAAAAAAC4/jJtwrF_FDf8/s1600-h/DSC_3003nnn.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5246505064936774498" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_mwx-AJupVdk/SM9UjzPYG2I/AAAAAAAAAC4/jJtwrF_FDf8/s320/DSC_3003nnn.jpg" border="0" /></a><br /><div dir="rtl" align="justify"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">מעולם לא נבראנו, המציאות היא רק השתקפות התודעה, הלב המתבונן והאג'נדה. </span></div><br /><div dir="rtl" align="justify"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"></span></div><br /><div dir="rtl" align="justify"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">אבל מי זה אני? רק אשליה שמעולם לא נבראה, שמעולם לא היתה ותמיד היתה ותמיד תהיה קיימת, נוכחת. </span></div><br /><div dir="rtl" align="justify"><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;">הלב המתבונן, הלב המודע הזה שקיים בתוך גופי ואינו קיים בשום מקום מוחשי בתוכי מכיל הכול והוא לא כלום.</span></div><br /><div dir="rtl" align="justify"><span style="font-family:arial;font-size:130%;">באותו הזמן שהוא מכיל והוא הכול הוא איננו אף אחד מהדברים. </span></div><br /><div dir="rtl" align="justify"><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;">אנחנו חלק מאלוהים מעולם בעצם לא נפרדנו ממנו, החסד והחמלה שלו עוטפים אותנו, נוכחים בכל רגע בכל מקום. ואין מקום מוחשי כי מעולם לא הלכנו ומעולם לא נולדנו ומעולם לא נמות. בלתי נפרדים ממנו, האלוהות שאנחנו, אנחנו האלוהים... </span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8430866461289125919-511628214504157865?l=kerenalfasi.blogspot.com' alt='' /></div>קרן אלפסיnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8430866461289125919.post-44257597808931211012008-09-05T10:59:00.000-07:002008-09-05T11:27:38.962-07:00<strong><span style="font-size:130%;"><div dir="ltr" align="left"><strong><span style="font-size:130%;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_mwx-AJupVdk/SMF4Yw25MHI/AAAAAAAAACY/Z8svalfu7w8/s1600-h/DSC_2853nn22.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5242603808063303794" style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; CURSOR: hand" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_mwx-AJupVdk/SMF4Yw25MHI/AAAAAAAAACY/Z8svalfu7w8/s320/DSC_2853nn22.jpg" border="0" /></a></span></strong></div><p> </p><p> </p><p> </p><div dir="ltr" align="left">Turning around, and turn, and turn, and turn, and around, and around, and turn.</span></strong></div><div dir="ltr" align="left"><strong><span style="font-size:130%;"><div dir="ltr" align="left"><strong><span style="font-size:130%;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_mwx-AJupVdk/SMF4Yw25MHI/AAAAAAAAACY/Z8svalfu7w8/s1600-h/DSC_2853nn22.jpg"></a></span></strong> </div><a href="http://4.bp.blogspot.com/_mwx-AJupVdk/SMF4Yw25MHI/AAAAAAAAACY/Z8svalfu7w8/s1600-h/DSC_2853nn22.jpg"></a></span></strong></div><div dir="ltr" align="left"><strong><span style="font-size:130%;"></span></strong></div><div dir="ltr" align="left"><strong><span style="font-size:130%;"></span></strong></div><br /><div dir="ltr" align="left"><div dir="ltr" align="left"><strong><span style="font-size:130%;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_mwx-AJupVdk/SMF4Yw25MHI/AAAAAAAAACY/Z8svalfu7w8/s1600-h/DSC_2853nn22.jpg"></a></span></strong></div></div><div dir="ltr" align="left"></div><div dir="ltr" align="left"></div><div dir="ltr" align="left"></div><div dir="ltr" align="left"></div><div dir="ltr" align="left"><br /><strong><span style="font-size:130%;">Mowlana Jalaluddin Rumi</span></strong> <span style="font-size:130%;">talks about the Devine experience of goddess. </span></div><span style="font-size:130%;"><br /><div dir="ltr" align="left"><br />All that you are, all that is, and was, is the conches of god and grace. </div><br /><div dir="ltr" align="left"><br />To be so, you must polish the mirror on your hart every day, every breath.</div><br /><div dir="ltr" align="left"><br />If you become aware of the reality illusion. If you understand that you are nothing, it's all vibrations touching your senses. </div><div dir="ltr" align="left">You are experiencing life as an inner feeling. And it is only the fool in you that believes "ohh this is a baby crying a car passing by". But is it really? You may hear a baby cry, look for it, and find a cat. </div><br /><div dir="ltr" align="left"><br />So all you really know is that there is a witness sensing all the vibrations and giving it diagnosis. This is the conches being aware of its self being.<br /></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8430866461289125919-4425759780893121101?l=kerenalfasi.blogspot.com' alt='' /></div>קרן אלפסיnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8430866461289125919.post-8401236987943765762008-09-04T13:48:00.000-07:002008-09-15T23:20:38.573-07:00<div align="justify"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_mwx-AJupVdk/SMDFi4YjaRI/AAAAAAAAACI/zo245DcBXZk/s1600-h/%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%90%D7%94.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5242407169300850962" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_mwx-AJupVdk/SMDFi4YjaRI/AAAAAAAAACI/zo245DcBXZk/s400/%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%90%D7%94.jpg" border="0" /></a><span style="font-size:130%;"><span style="font-size:180%;"><span style="font-size:130%;"></span></span></span><span style="font-size:130%;"><span style="font-size:180%;"> </span></span><br /><span style="font-size:130%;"><span style="font-size:180%;"><br /></span></span><span style="font-size:130%;"><span style="font-size:180%;"><br /><strong><span style="font-size:130%;"></span></strong><div dir="rtl" align="right"></span><span style="font-size:130%;"><strong>איך הופכים את הבורות בחיים להשתקפות צלולה?</strong></span></div><div dir="rtl" align="right"><strong></strong></div><div dir="rtl" align="right"><strong></strong></div><div dir="rtl" align="justify"><span style="font-size:130%;">פעם, במהלך איזו מדיטציה, העלתה המנחה תמונה של שביל בו כולנו הולכים ולאורך כל השביל בורות. באותה מדיטציה, ראיתי את עצמי עוצרת בכל בור, מביטה פנימה, עמוק ככל האפשר. לפעמים ממש נכנסת לבור מתיישבת בו זמן מה ולאחר מכן ממשיכה הלאה. </span></div><br /><br /><div dir="rtl" align="justify">רוב האנשים באותו ערב תיארו איך הם עוקפים את הבורות, נמנעים מלהביט פנימה, נזהרים שלא ליפול.<br />לכאורה חשבתי אז ורבים גם חושבים היום, "למה לסבך את החיים"? למה להישאר בתוך קושי? הרי זה כל כך כואב, מפחיד. אז למה? לאירועים הקשים בחיינו לעיתים מתווספים גם רגשות קורבנות – למה זה מגיע לי? למה? רגשי אשמה – זה מגיע לי כי חשבתי לעצמי... כי לא עשיתי... או זה עונש על...</div><br /><br /><br /><div dir="rtl" align="justify"><strong>כמו הילדים המוכים בפרסומת שהולכים רק על הקווים במדרכה. כך אנו מתנהלים בחיים. שמים תנאים והקשרים במקומות שאין להם שום קשר למציאות. מתאמצים ללכת רק על הקווים ולהישאר מוגנים. רק לא לפגוע רק לא להיפגע. בגלל זה כל כך קשה לנו להישאר בקושי, להתבונן בפחד שלנו, להתבונן בבורות של חיינו.</strong></div><div dir="rtl" align="justify"><br />הבורות החיצוניים הם רק דרך אל תשומת ליבנו – על מנת לראות את עצמנו, את האמונות המפעילות את חיינו. כדי שהדברים שאנו מבקשים לעצמנו באמת יהיו שלנו, שנבחר בהם וניצור אותם בחיינו מבלי שאירועים בחוץ יצליחו לשנות זאת – בלתי תלויים.</div><br /><br /><div dir="rtl" align="justify">בדברים הבאים אנסה להעביר רעיון על שני כלים שמאוד עוזרים לי לרקד בתוך הקושי. עקרונות שעוזרים לי לעצור, להעמיק בכל בור ולראות בו השתקפות צלולה של חיי, דרך <strong>אוהבת </strong>של היקום לעזור לי לגדול.<br /></div><div dir="rtl" align="justify">הנה העקרונות:</div><div dir="rtl" align="right"><br /><strong>עקרון ראשון:</strong><br /><strong>הרגשות שלי הם המצפן היחיד בדרכי בחיים</strong></div><strong><div dir="rtl" align="justify"><br /></strong></div>מה שאני מרגישה זה מצפן שעוזר לי לנווט את דרכי בחיים. אני פועלת על פי תחושות הלב. זה אומר שאני כל הזמן קשובה פנימה לתחושות ולרגשות שלי, ללא רעיונות ושיפוטיות על מה שאני חשה ומרגישה. אני כל הזמן קשובה לקול הפנימי ונותנת לעצמי חופש ביטוי פנימי מוחלט – כל מה שאני חשה ומרגישה הוא לגיטימי גם אם הוא לא מובן, גם אם הוא עומד בסטירה לעקרונותיי. אני לא מקבעת את עצמי או נשארת נוקשה ונאמנה לרעיונות, תוכניות ומחשבות. אני מרקדת מרגע לרגע לפי מה שמרגיש נכון.<br /><div dir="rtl" align="right"><strong>זה המצפן שלי – הלב.</strong></div><strong><div dir="rtl" align="right"></strong></div><br /><br /><br /><div dir="rtl" align="right">במקביל לעקרון זה ואף בניגוד לו עומד העיקרון השני.<br /></div><br /><br /><div dir="rtl" align="right">עקרון שני:<br /><strong>רגשות לא קשורים בהכרח למציאות</strong><br />המציאות נטולת רגשות.</div><br /><br /><br /><div dir="rtl" align="justify">למעשה אפשר לומר <strong>שהמציאות נחוות בעיניי המתבונן</strong>.<br />ילד אחד גדל בבית וסובל ממשפחה שנכנסת לו לכל פינה בחיים וילד אחר באותה משפחה אומר שזו משפחה חמה ואוהבת.<br /><br /><strong>מציאות = מצא אות</strong><br />את המציאות אנחנו תופסים באמצעות חושים – חיישנים שקולטים בסך הכל אותות. אימפולסים של גלי אור, גלי קול, לחץ ועוד . האימפולסים מוסעים בגלים חשמליים למוחנו. בסופו של דבר המוח מקרין לנו תמונת הולוגרמה פנימית של הדבר הזה שנחווה כאילו הוא בחוץ במציאות. המיינד או המודעות נותנים לזה פרשנויות. אה... זה צליל של תינוק שבוכה, אהה זה אבא שלי זו אמא שלי. זו ההפרדה ונתינת השמות לדברים. כאן אנו מתחילים לחוות את עצמנו נפרדים.<br /></div><div dir="rtl" align="justify"><br />מהתמונה שייצר לנו המוח (שהיא המרה של אותות לזרמים חשמליים ולתמונה, צליל, טעם...) נוצר אצלנו הרגש, לרוב מהפרשנות שאנחנו מייחסים לאותה מציאות מדומה. כי הרי המציאות היא רק גלי חום, קול, אור. <strong>הפרשנות שניתנת למציאות היא פרי המצאתנו, פרי התקשרותנו. הגל הוא גל הוא גל. </strong></div><br /><br /><div dir="rtl" align="justify">כל כך הרבה תלות ותנאים אנחנו קושרים בחפצים, במנהגים, בתרבות, בנימוסים, באנשים ובמילים. כל כך הרבה פעולות ואנרגיה מבוזבזת בדברים שאין להם שום קשר. למשל: אם שעון יד כזה יידעו שאני בחור רציני אחראי, כשאני נוסע בג'יפ שלי אני מרגיש מוצלח, אם עושים לי קפה ללא סוכר לא רואים אותי, מבטלים אותי, אם אומרים לי מה לעשות בעבודה אני מרגיש לכוד ומיד מתפרץ. כשמבקשים ממני לעזור בעבודה אני מרגיש שמנצלים את טוב ליבי ועוד ועוד....<br /><br /><strong>לסיכום, השילוב של שני העקרונות:<br />אני מנתבת את הדרך לפי הרגשות והתחושות שהמציאות יוצרת בתוכי אבל גם יודעת שאין במציאות שום אמת רגשית, שום דבר להיאחז בו באמת.<br /></strong><br /><strong>איך זה עובד ביחד?<br /></strong>מצד אחד אני קוראת את הסימנים – כמו למשל: ...(איזה רגש אני מרגישה?)... אהה, עכשיו נעלבתי. מצד שני אני לא מייחסת משמעות למציאות החיצונית. במובן שהיא לא המקור, לא זה הדבר. זה אומר שאין סיבה להתמקד במי שהעליב אותי ובכוונות שלו אלה במה אני מרגישה ומה קורה לי.<br />הרגשות שלי הם נייר לקמוס (מדד) לראות מה קורה איתי בפנים, איך זה שאני נעלבת? במה אני לא בטוחה? מה שכחתי? איזה ייחוס אשלייתי קשרתי במציאות?<br /><br /><strong>תחזירי לי ת'</strong><strong>כבוד</strong><br />למשל, אם אני נורא נעלבת כשחברה לא מחזירה לי ספר שהשאלתי לה. אני שואלת את עצמי – ממה אני נעלבת? האם אני קושרת את החזרת הספר לכבוד והערכה אלי? לאהבה אלי? האם אני חשה שלא מכבדים אותי בחיי? האם אני מרגישה פגועה? אם כן, יש לי פה עניין עם עצמי בלבד, בנושא שנקרא לשם הדוגמא בלבד - "להרגיש שווה". וזה כבר לא משהוא שאוכל לקבל מהעולם החיצון. לא יעזור כמה הערכה וכבוד אקבל, אם עמוק פנימה אני מאמינה שאני "לא שווה", זה פשוט יעזור באופן זמני בלבד, עד להיתקלות הבאה, עד למשבר הבא.<br /><br /></div><div dir="rtl" align="justify">אמונה מפעילה מהסוג הזה כנראה מתחילה בילדות בטח באבא ואמא... אבל... אני תמיד אומרת שמה שלא קיבלנו מהם בתור ילדים חסרי אונים ותלותיים בטח שלא נקבל היום. גם בטח שלא נקבל את זה מהעולם למרות שאני מייצרת תנאים ומבחנים במציאות. למשל, דרך קשירת המושג כבוד והערכה לחפץ בשם ספר.</div><div align="justify"><br /></div><div dir="rtl" align="justify">אם אני מבינה שאין בחוץ לא כלום, רק אימפולסים של גלי קול, גלי אור... אני מבינה שאני לא יכולה לדרוש מהם קירבה, אהבה, כבוד, תמיכה. אני מבינה שחיי הם חוויה פנימית בלבד שאני חווה באופן אישי ופרטי. אין בחוץ למה להיקשר במה להיאחז. אם אני מבוגר אז גם אין בחוץ אבא או אמא ו/או תחליפים (בעל, אשה, חבר, בוס, שוטר, חוק, מדינה) חזקים ויודעים שיתנו לי להרגיש בטוח ומוגן ויימלאו את החור הגדול שיש לי מילדות.<br /></div><div dir="rtl" align="justify">אם כך אני מרגישה – נעלבת מעצמי (בוחרת להיעלב) מתחושת ה"לא שווה". לא משנה כמה כבוד אקבל, במקרה הראשון שלא יכבדו את המרחב או החפצים שלי באותו רגע אפול חזרה לאמונה העמוקה בפנים שלא מכבדים אותי. לא בעבר לא בהווה ובטח לא בעתיד. כך בכוח אמונה ממגנט אני מושכת למציאות שלי עוד ועוד אירועים/אנשים שיחזקו ויגדילו את מה שיש בתוכי, את מה שאני באמת מאמינה בו בפנים – אני לא שווה. </div><div dir="rtl" align="justify"><br /><strong>האם אפשר באמת להיקשר לספר?</strong><br />מה המשמעות שלו? מלבד המידע שמועבר בו שבכל מקרה כבר נמצא בתוכי לאחר שקראתי בו. הוא רק נייר אותיות וכריכה. לחפץ עצמו אין משמעות היום הוא "יקר לליבי" ומחר אני כבר מוסרת אותו בתרומה לספריה. שלי? האם ספר יכול להיות שלי? האם ילדי הם שלי? רק רגשות שאני משליכה ודרכם קושרת ומייחסת. אני היוצרת.</div><div dir="rtl" align="justify"><br />ההבנה הזו – שאני היוצרת של המציאות האשלייתית הזו, מחזירה את הסדר וההיגיון לחיים. לא עוד קורבן שמתעללים בו באי השבת ספרים למדפם, אלה מבוגר אחראי, שרואה את בבועתו ומבין שהוא היוצר של חייו, של המציאות שנחוות על ידו.</div><div align="justify"><br /></div><div dir="rtl" align="justify">כך ההבנה כי מה שאני חווה - עלבון על שלא החזירו לי ספר, הופכת לדבר שעוזר לי לצמוח ולגדול. אני לא אומרת שמה שאני מרגישה הוא כלום, אלה שאין לאירועים שום קשר עם תחושותיי. הרגשות שלי נועדו להיות מצפן עבורי לחסכים פנימיים. לא כדי להעניש אותי על טוב ליבי ועל האמון שלי באנשים, לא כדי להזכיר לי לא להשאיל חפצים לאנשים שאני אוהבת, אלה כדי להגדיל אותי מעבר לתלות הזו – בין החזרת ספרים לכבוד לעצמי. כל הסיפור הזה צץ בחיי על מנת להצמיח אותי למבוגר אחראי, שמכבד את עצמו. ברגע שאני מכבדת את עצמי, נותנת לעצמי את תחושת ה"אני שווה", זה שלי, שום ספר לא יכול באמת לקחת את זה ממני, כי זה באמת שלי.<br /><br /><strong>אהה – מצא אות - מציאות</strong><br />כשאני מבינה שהחוויה היא פנימית ואישית, אני מתפנה להתייחס אליה. אני זו שמפנה לעצמי מקום להרגיש את מה שבאמת קורה. למשל, כשאני מרגישה לא שווה, אני כבר יודעת שהאירוע בחוץ הוא רק טריגר להצפת אמונה שתמיד היתה קיימת בתוכי. עכשיו שניתקתי את הקשר המסיח עם החוץ, אני יכולה להתפנות להרגיש עוד ועוד ולבכות עוד ועוד על האמונה והתחושה שבתוכי. זאת כשאני נעזרת במקרה שבחוץ, במציאות, על מנת לחוות ולהציף את מה שתמיד היה מוחזק בתוכי. כך אני מנקה את הכאב, העלבון, הכעס, העצב, החסך מנשמתי, מליבי, עד שאני מוכנה להיפרד ממנו. אני מפרה את החוזה הישן שלי עם עצמי ומסכימה ליצור חוזה חדש.<br /><br /></div><div dir="rtl" align="justify">כמובן שהדברים לא משתנים בהחלטה של רגע ומתפקידי להזכיר לעצמי בכל פעם שהמציאות מאירה ומציפה אמונה ישנה דרך קושי, שאני כבר לא מאמינה בה יותר. באחריותי כיוצרת של המציאות של עצמי להיזכר בכל פעם, שאני כבר בוחרת אחרת. לא בגלל שהמציאות מייצרת תנאים ותמיכה ועידוד לכך, אלה בגלל שאני בוחרת לחיות את חיי מתוך אמונה חדשה. אני מזכירה לעצמי שהאירוע במציאות מעורר תחושה ישנה, כמו מראה מהעבר, זיכרון, ושאני בעצם כן שווה, ואני מרגישה את זה ומגדילה את זה. </div><div align="justify"><br /></div><div dir="rtl" align="justify"></div><div dir="rtl" align="justify">כמו אמא טובה אני עושה לעצמי טוב ואומרת אני מאמינה בך, לכי על זה, תבחרי בעצמך, למרות הפחד, לצד הפחד. כי כבר אף אחד בחוץ לא יכול לעזור לך. רק את לעצמך בוחרת. אז אני בוחרת להגדיל את המקומות והאנשים והמעשים שמזכירים לי שאני שווה.<br /></div><div dir="rtl" align="justify"><br />למחרת, אני לא זוכרת כבר למי השאלתי ספר. "טוב", אני אומרת לעצמי, ,"כנראה שהוא כבר עשה את העבודה שלו"...</span></div><br /></span></span><br /></span></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8430866461289125919-840123698794376576?l=kerenalfasi.blogspot.com' alt='' /></div>קרן אלפסיnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8430866461289125919.post-70078320790034934322008-09-02T23:18:00.000-07:002008-09-15T23:30:37.731-07:00<a href="http://4.bp.blogspot.com/_mwx-AJupVdk/SL4u5vyldxI/AAAAAAAAABI/XV3ykHSRJP0/s1600-h/%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%99+%D7%91%D7%98%D7%9F+030.jpg"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5241678585921894162" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_mwx-AJupVdk/SL4u5vyldxI/AAAAAAAAABI/XV3ykHSRJP0/s320/%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%99+%D7%91%D7%98%D7%9F+030.jpg" border="0" /></span></a><span style="font-family:arial;font-size:130%;"><br /></span><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;"><span style="font-size:130%;"><strong>תסלחי לי</strong><br />לפני זמן מה, ראיתי בביתי את הסרט – צופן דה וינצי. בני שכבר היה במיטתו, לפתע קם לשירותים ובדיוק בקטע קשה של הסרט, ולפני שהספקתי להעביר תמונה נתן מבט וראה את הקטע שכל כך רציתי למנוע ממנו לראות. הנזיר הקרוי בסרט "המלאך" מענה את עצמו בהלקאה עצמית. בני הסקרן מיד שאל:<br />"מה זה אמא"?<br />"ולמה הוא כל כך מכאיב לעצמו"?<br />"כולנו עושים את זה לעצמנו, אפילו אתה" היתה תשובתי. "לפעמים אנחנו כל כך כועסים על עצמנו ומאמינים שאנחנו אשמים ושמגיע לנו לכאוב ולסבול על מעשינו".<br /><br />הזכרתי לו איך פעם כשנפלה מידו יצירה שלו מגבס כל כך כעס על עצמו, ולא סלח – שדפק לעצמו את הראש בקיר. קוראים לזה הלקאה עצמית זו שפה של שכר ועונש, שפיטה, כאב וייסורים עצמיים. </span></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><br /><span style="font-family:arial;"><span style="font-size:130%;"><strong>סליחה</strong><br />אנחנו כל כך מבקשים לקבל את המחילה והסליחה מבחוץ. אנחנו מתכסים בשמיכת הייסורים, הכאב וההלקאה העצמית כדרך לקבלת מחילה חיצונית. מבקשים מחילה וסליחה – מהחברים מבני הזוג מאלוהים ומתי נבקש את הסליחה מעצמנו?<br /><br />הנה מתקרב לו יום כיפור וחשבון הנפש של, עם מי רבתי, במי פגעתי, את מי העלבתי. בזמן שהשאלה מחפשת קורבנות בחוץ התשובה האמיתית נמצאת בפנים - אני. האם אני פגעתי בי? האם אני סולחת לעצמי?<br />איפה לא הייתי טובה לעצמי? איפה הענשתי את עצמי? שפטתי בחומרה את עצמי? לא אהבתי את עצמי? העלבתי אותי? זלזלתי בי? ביטלתי אותי? איפה? איפה לא סלחתי לעצמי?</span></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><br /><span style="font-family:arial;"><span style="font-size:130%;"><strong>סלח לי חבר</strong><br />למה אנחנו פוגעים באחרים? אני מתכוונת להתייחס לשאלה רק מהיבט אחד – ואהבת לרעך כמוך. או על דרך השלילה – מה שאתה לא סובל בחברך אתה לא יכול להכיל בעצמך.<br /><br />כשאנחנו פוגעים באחר אנחנו לא אוהבים. וזו הדרך היחידה לפגוע. לא מדברים מהלב, לא מחוברים בלב.<br /><br />אם אני לא סולחת לעצמי, ולא אוהבת את עצמי בטעויותיי ובכישלונותיי איך אוכל לאהוב ולהכיל את אותן התנהגויות באחרים? לכולנו קשה לסבול את עצמנו לפחות בחלקים מסוימים, בבחירות מסוימות, בדחפים ויצרים בהתפרצויות, בוויתורים ועוד היבטים שונים של מה שנקרא אישיותנו, עברנו ונטייתנו.<br /><br />ההתנהלות בחיים ללא הסליחה והמחילה לעצמי כמוה כבן אדם שאהבה אצלו על תנאי או עד גבול מסוים. אם אנו לא סולחים לעצמנו, אם אנו שופטים ומענישים את עצמנו על הטעויות והכישלונות איך נוכל להיות אוהבים וסלחניים כלפי אחרים? לא משנה כמה נאהב את האיש או אשה או אפילו ילד שחי איתנו במחיצתנו – ברגע שיעשה דבר שקשה לנו לסלוח עליו לעצמנו, לא נוכל לסבול אותו לא נוכל להכיל אותו ושם נגמרת האהבה שלנו.</span></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><br /><span style="font-family:arial;"><span style="font-size:130%;"><strong>סליחה ילד שלי</strong><br />אם יש מנגנון שפיטה והענשה בא גם מנגנון הסליחה. אחרת לא היה כלל צורך לומר סליחה.<br /><br />אז למה הורים מענישים ילדים? גם כאן אני רוצה להתמקד רק בהיבט אחד של התשובה לשאלה המורכבת הזאת – <strong>פחד</strong> או במילים אחרות <strong>חוסר אמון</strong>.<br /><br />כאמא, אני מכירה את התחושה שאני מעירה לילד שלי ויש לי הרגשה שנכנס מאוזן אחת ויצא מהשנייה. כדי שיהיה ברור – הנה דוגמא: הבן שלי רב עם אחותו, הם רודפים אחד אחרי השני בבית. לפתע הוא תופס אותה ובמעשה קונדס מושך לה במכנס. עד כאן עוד הייתי אמא שפויה, אבל למראה התמונה הזו קפץ לו הפחד המדבר מתוכי. אני עוצרת את המרדף שלהם ואומרת לבני, עד כאן, לזה אני לא מוכנה! בראש אני כבר נערכת – הוא בן, צריך להכין אותו לחיים, שידע את הגבולות, זה מקום אינטימי בגוף ושלא יהיה לי ילד אלים. אני כבר לגמרי לא במציאות ולא עם הבן שלי, בראש עוברים לי כל הסיוטים על הטרדות מיניות.<br /><br />חזרה למציאות, הבן שלי אומר לי "בסדר אמא, זה רק משחק. תירגעי"<br /><br />חזרה לפחד המדבר (הפחד תמיד מדבר מהעבר ומהעתיד הוא לעולם לא באמת נוכח – אשלייתי). אני אומרת לו "משחק!! ממש לא, זה לא משחק"!<br /><br />כאן ההרגשה שתיארתי של נכנס מאוזן אחת ויצא מהשנייה, הוא לא מבין את חומרת העניין...<br /><br /><strong>האומנם?</strong><br /><br />נאמר והייתי מאמינה בעונשים, בהחלט יכול להיות שברגע כזה של תסכול וחוסר אונים (תסכול הוא לא מבין על מה אני מדברת, וחוסר אונים – זה לא בשליטתי, אני לא יכולה להיות בטוחה שהוא לא יעשה את זה שוב) – הייתי מפסיקה את הרדיפה שלהם ומענישה אותו בחומרה. אפשר שהייתי גם מוסיפה לזה תיבול עשיר של נקיפות מצפון ורגשי אשמה – כגון – תראה מה עשית לאחותך! אתה רוצה שיקראו לך סוטה? בראשי יכולים לרוץ תסריטים איומים איך הוא משתובב עם ילדות בכיתה וחס וחלילה הבושה שאם יעיפו אותו מבית ספר! והאמהות הכועסות שבאות וכועסות עלי! אני מפחדת עליו, זה רציני, הוא חייב להבין, אי אפשר לקחת פה סיכון, לבטוח בו? חייבים לשים גבולות.<br /><br />מחשבות השווא שלי על סיבוכים שעלולים להיות לו בעתיד גורמים לי במציאות העכשווית להגיב בצורה מאוד אלימה, חריפה שופטת ומענישה. מה שבטוח אני כבר לא איתו, פה נגמרת האהבה שלי לייצור הזה שיצא ממני, פרי בטני.</span></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><br /><span style="font-family:arial;"><span style="font-size:130%;"><strong>במבט אחר</strong><br />על מה בעצם אני לא סולחת כאן? ממה אני מפחדת? על מה אני מענישה? האם אני לא סולחת בתוכי לכל הגברים שהטרידו אותי? האם אני לא סולחת בתוכי למעשי האלימות בהם הייתי קורבן? האם אני לא סולחת לעצמי על הכוח היצרי שבי? על החיות שבי? האם אני לא סולחת על משחקי ילדות, השתובבויות בהם פגעתי בילדים אחרים? האם אני לא סולחת על העבר שלי? על בחירות שלי?<br /><br />בתוך כל מבוגר שוכן ילד, שלא סולח לעצמו על חלקים של ילדותו. על שהיה מוג לב, אולי היה סכסכן, על הצרות שעשה להוריו, או על שיצא כזה לא מוצלח, או מפסידן, בכיין, רגיש. יש שלא סולחים לעצמם על מעשים אכזריים, מעשי התעללות, כוחניות, מעשי קונדס.<br /><br />בעיניים נוכחות, כשאני נשארת בהווה, עם הבן שלי, נמצאת איתו ברגע, אני יכולה באמת להיות איתו. אני נשארת שפויה נוכחת ומגיבה בעוצמה תואמת. אני יכולה למשל, להסב את תשומת ליבו שזהו אזור אינטימי (ובטח שהוא יודע את זה גם לו יש אזור כזה). אני יכולה לתת לו כלים – כמו למשל לשאול אם היא מסכימה למשחק כזה? אם בעיניה זה משחק? אם זה נעים לה? להסביר שגם אם נתנה את הסכמתה היא יכולה בכל רגע לעצור ולשנות את דעתה. שהמשחק הזה תקף כל עוד שני הצדדים נהנים ממנו. אני גם יכולה לפתוח את הלב ולשתף אותו בפחד שלי מבלי "להפיל" אותו עליו. אני סומכת עליו, שהוא אוהב את עצמו מספיק כדי לא לעשות דברים שלא נעים לו לאחרים. הוא נשאר הילד האהוב שלי. אין לי צורך "להכות" אותו בהלקאה עצמית, רגשות אשמה, וייסורי מצפון כדי שירגיש אשם ולא יחזור על אותה טעות.<br /><br />כאמא אוהבת אני יכולה להסביר לו, התבלבלת, יופי! למדת ופעם הבאה תדע. גם אם תטעה שוב– תבדוק מה קרה שם? למה התבלבלת? אין צורך ברגשי אשם, אין צורך בנקיפות מצפון, בהלקאה עצמית. אני תמיד אומרת לבני: "גם ככה לפעמים נורא קשה בחיים, אז למה לעשות לעצמך יותר כואב, יותר קשה"?<br /><br /><strong>הגלולה המרה של הכישלון</strong><br />לפני זמן לא רב, השתתפתי בסדנה של שייח חדיג'ה. זו אשה מכובדת מאוד, מרשימה ומיוחדת ממנה אני לומדת את מחול הדרווישים, הריקוד הסופי – תורת הסיבוב. בכל מקרה, הסדנה היתה מתוכננת להתחיל ב- 16:00 וכמובן שלא התחילה בזמן. בשעה 18:00 כשפתחתי את דלת הסדנה להפסקה, ישבה על המדרגות בכניסה אשה כבת 50, אולי יותר.<br /><br />"פספסתי הרבה"? שאלה אותי.<br />"הגעת עכשיו"? עניתי.<br />"לא" אמרה, "הגעתי בחצי שעה איחור ולא היה לי נעים. השייח אשה כל כך מכובדת, לא רציתי לזלזל בה, זה לא יפה ככה לאחר. אני צריכה ללמוד להתארגן בזמן, זו בעיה שלי".<br />"אז, את מחכה פה כבר שעה וחצי"? שאלתי בהשתוממות.<br />"לא נורא", ענתה, "זה מה שקורה כשמאחרים".</span></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;">כל כך כאב לי באותו רגע. הנה אשה בוגרת למדי. אולי אפילו הוריה כבר לא בחיים, אבל עדיין משהו בתוכה לא סולח לה על האיחורים ומעניש אותה. אולי יהיו כאלה שיקראו לזה מחונכת, מנומסת, מתורבתת, לי זה פשוט נורא עצוב.<br />כבר אין מי שיעניש אותנו רק אנחנו.<br /><br />כאנשים בוגרים, מבוגרים, כבר אין מי שיעניש אותנו ברוב המקרים, כבר אין מי שייעשה לנו נקיפות מצפון ורגשות אשם, אין באמת מי שיכעס, מי שיתאכזב, מי שיעליב ובכל זאת אנחנו בוחרים מידי יום לפגוע בעצמנו. המנגנון הזה של – שפיטה, עונש, מצפון, אשמה והלקאה עצמית כבר חלק מהווייתנו.<br /><br />באותו היום, התחלנו את הסדנה רק ב- 16:20, וגם אחרי זה היו עוד כמה אנשים שניכסנו באיחור. מי שבאמת מכבד את השייח – יודע שאם ייכנס בשקט, מבלי להפריע וישתלב כאילו היה שם מלכתחילה – לא יכול לפגוע בשייח, כי היא לגמרי אוהבת, וסומכת עלינו כמבוגרים שהסדנה הזו מספיק חשובה לנו, ושעשינו את כל שיכולנו בחיינו הבוגרים על מנת להגיע בזמן...</span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-family:arial;font-size:130%;"></span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;">אני מאחלת לכל אחד מאיתנו שבתוכו יהיו אמא ואבא, אוהבים, מלאי אמונה בעצמנו, בעצמיותינו, מכילים ואוהבים את עצמנו ברגעי הבלבול, החולשה והכאב, סולחים לעצמנו. גם אם במציאות או בילדות כעסו עלינו, בפנים, אנחנו יכולים להיות האמא והאבא הטובים של עצמנו. להבין שאנחנו רק גדלים, ומתרחבים ומתבלבלים ולומדים. מאחלת שנעיז לבקש עזרה, במקום להעניש את עצמנו ושנגיד "כן", רק לעזרה והסברים שמגדילים אותנו, מרחיבים ומשמחים את החיים שלנו.</span></div><br /><div dir="rtl" align="right"><br /><span style="font-family:arial;font-size:130%;">אנחנו יכולים לעשות לעצמנו טוב, לאפשר לעצמנו, לסמוך עלינו, להאמין בעצמנו ולאהוב. אני מאחלת לכולנו שנעיז לטעות, שנעיז להתבלבל ושנוכל לסלוח.... לעצמנו. </span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8430866461289125919-7007832079003493432?l=kerenalfasi.blogspot.com' alt='' /></div>קרן אלפסיnoreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-8430866461289125919.post-42703012332111274132008-08-26T03:30:00.000-07:002008-11-27T23:25:08.550-08:00<a href="http://4.bp.blogspot.com/_mwx-AJupVdk/SLPeWhOceVI/AAAAAAAAAAU/kxbApXrafE4/s1600-h/PICT5026.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5238775270019463506" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 164px; CURSOR: hand; HEIGHT: 253px" height="270" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_mwx-AJupVdk/SLPeWhOceVI/AAAAAAAAAAU/kxbApXrafE4/s320/PICT5026.jpg" width="153" border="0" /></a><br /><br /><br /><br /><div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:130%;"><span style="color:#666666;"><strong><span style="font-size:180%;color:#333333;">בעזרת השם</span></strong><br /></span></span><br /><span style="font-size:130%;">ליל הסדר, סיפור יציאת מצריים. אנחנו יושבים בשולחן, כל המשפחה, וגם את שחולה בסרטן. את נראית כל כך אחרת. קרחתך מזכירה לי שלא הכל בסדר וכבר לא כלום לא קרה. "אין מה לעשות. נקווה שבעזרת השם הכל יהיה בסדר" את אומרת. את מספרת לי כמה את מקפידה לעשות הכל בסדר, בדיוק כמו שהרופאים אומרים. לוקחת את התרופות, מקבלת בהתמסרות את הטיפולים הנוראיים, הליכה, תזונה, תפילה. "יהיה בסדר, בעזרת השם!".<br />אבל מי הוא השם, אני שואלת בתוכי. לא מיהו אלוהים, זאת אני יודעת. </span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:130%;"><br /></span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:130%;"><br /></span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:130%;"></span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:130%;"></span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:130%;"></span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:130%;"></span></div><div dir="rtl" align="right"><strong><span style="font-size:130%;"></span></strong></div><div dir="rtl" align="right"><strong><span style="font-size:130%;"></span></strong></div><div dir="rtl" align="right"><strong><span style="font-size:130%;"></span></strong></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:130%;"><strong>למה הכוונה כשאנו אומרים בעזרת השם? איזה שם?</strong><br />אנחנו קוראים את סיפור יציאת מצריים, כפשוטו. איך אלוהים הוציא אותנו ממצריים וכמה חשוב לזכור את סיפור יציאת מצריים. איך אלוהים הוציאנו בזרוע נטויה וביד חזקה ואילו ניסים עשה לאבותינו.<br />חבל, אני חושבת בתוכי. היום כבר לא קורים כאלו סיפורים. אלוהים כבר הפסיק לדבר אלינו דרך סנה בוער, כבר לא פותח לנו את הים, אין לו שליחים, נביאים. אז מי יגאל אותנו??!! מי יציל אותנו מהסרטן?<br />אז מגיע המשפט הזה: חייב כל אדם בישראל לראות כאילו הוא יצא ממצריים.<br />וואו, כל אחד צריך להרגיש כאילו הוא בעצמו נגאל? כאילו הוא בעצמו ניצל?<br />פתאום אני באמת מרגישה את זה. אני נזכרת שבעצם אני זו שגואלת את עצמי. לא שאין אלוהים, ממש לא. להיפך אני חשה שזה לגמרי בשיתוף, בתאום מדויק עם אלוהים.<br />"בעזרת השם" והשם הוא שמך, צירוף האותיות שניתן לך ביום היוולדך. בעזרת השם קרן בת אסתר. זו אני. זה בעזרת השם שלי.<br /></span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:130%;"><br /></span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:130%;"></span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:130%;"></span></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:130%;"></span></div><div dir="rtl" align="right"><strong><span style="font-size:130%;"></span></strong></div><div dir="rtl" align="right"><strong><span style="font-size:130%;"></span></strong></div><div dir="rtl" align="right"><strong><span style="font-size:130%;"></span></strong></div><div dir="rtl" align="right"><strong><span style="font-size:130%;"></span></strong></div><div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:130%;"><strong>הלו, יש פה משהו? שמשהו יציל אותי!</strong><br />הרצון שלנו לגאולה פשוט קצת נשאר בילדות. תפיסת הגאולה ה"ילדותית" מושרשת אצלנו בתפיסת העולם, בתרבות, באגדות ובתחושות שלנו כילדים. כילדים חסרי אונים, ללא אפשרות בחירה, אנחנו תמיד מחכים שאבא (או אמא) הגיבור, הגדול, והיודע הכל, יבוא ויציל אותנו, יבוא וייגאל אותנו מייסורינו.<br />אולם מה קורה לנו אם אנחנו הופכים למבוגרים ועדיין מצפים שמשהו גדול וחזק יגאל אותנו? אנחנו גדלים אבל לא מתבגרים. אנחנו הופכים להיות האבא והאמא בסיפור ועדיין מחכים שמשהו גדול ויודע הכל, מבחוץ, יבוא ויציל אותנו. ככה אנחנו מחכות לאביר על הסוס הלבן והבנים מחכים בדיוק לאשה הנכונה, ומחכים עד שאקבל את התעודה/הסמכה, וכשאהיה עשירה, וכשהבוס שלי יעלה לי את המשכורת, וכשייראו על הבמה כמה אני מיוחדת, ורק אם לפחות 10 אנשים מאשרים לי שעשיתי עבודה טובה. גלגל ההצלה נשאר בחוץ, מחוץ לנו, מחוץ לשליטתנו מחוץ להישג ידנו. אנחנו נשארים חסרי אונים בידי המציאות האכזרית והרודה, אנחנו נשארים עבדים. אנחנו נשארים הילדים הטובים שמחכים שאולי כבר אלוהים יתעורר ויציל אותנו ואם אפשר אז כבר שיעשה ניסים כמו בסיפור יציאת מצריים, כמו באגדות.<br />אני חוזרת לסוף המשפט "כאילו הוא זה שיצא ממצריים". הכוונה היא כאילו הוא בעצמו נגאל וגאל את עצמו. לכל אחד מאיתנו יש חלק בסיפור. השאלה היא מהו חלקי? מה אני יכולה לעשות על מנת להשתחרר מהעבדות? או מה אני יכולה לעשות כדי להשתחרר מהרודן (הפנימי) בחיי, או מכל דבר אחר שאינו מסב לי אושר, הנאה או בריאות? </span></div><br /><strong></strong><br /><span style="font-size:130%;"><strong>מהו חלקי בתוך סיפור חיי?</strong><br />השאלה כאן מופנית לעד כמה אנו בוחרים בחיינו? וכמה אנו באמת בוחרים ללכת ולחיות את אשר בליבנו?<br />כשאנו הופכים להיות האמא והאבא של עצמנו בסיפור חיינו – או פשוט מבוגרים, אנחנו מתחילים להיות אחראים. אנחנו אלו שמצילים, גואלים ועושים את סיפור יציאת מצריים בכל רגע בחיינו, בכל בחירה בכל צעד. כי זהו למעשה סיפור גאולתנו ולידתנו מחדש.<br />סיפור יציאת מצריים הוא סיפור שנועד לתת לנו השראה והיזכרות עצמית – כאילו כל אחד מאיתנו יצא ממצריים.<br />זה לא מספיק למלא אחר הוראות הרופאים (סוג של אלוהות חיצונית חדשה), וגם לא מספיק להתפלל לאלוהים (שמחוצה לנו ולקוות לנס או לגאולה ובריאות שלמה). כי הסרטן הזה הוא הזדמנות לגדילה, הזדמנות להיות ברשות עצמנו. הזדמנות לקחת אחריות על גורלנו וחיינו והזדמנות להיות חלק מהסיפור הזה - חיי.<br />זה הזמן להפסיק להיות הילד או הילדה הקטנה שמחכה שמשהוא שיודע יותר ממני (כמו רופא), או גדול ממני (כמו אלוהים) יבוא ויציל אותי. זה הזמן להציל את עצמי, לשאול את השאלות, לחפש את התשובות, לתת למצפן הלב להוביל, לחפש בעולם הד שהולם את הדופק שלי, לחוות, לחיות, לקחת חלק, להיות המקור לדברים, להיות במרכז, לבטא רגשות, לדבר, להרגיש, להרגיש בבית בעולם, פשוט להיות.<br /><br /></span><span style="font-size:130%;"><strong>אני כאן, אני אוהבת<br /></strong>כבר למדתי, אני בוחרת שלא להציל. אני מפנה הצידה ומוותרת על הרעיונות שלי, הדעות שלי, הדרך שלי ונשארת כאן איתך ביחד, נוכחת ואוהבת.<br />אני רואה אותך, אני עדה אוהבת כשאת בדרך שלך. אני רואה את המאבק, את הכוח והנחישות שלך. אני רואה את התפרצויות הכעס ושומעת מבין המילים את מה שלא נאמר במפורש. אני רואה אותך, בפוטנציאל שהוא את, ורואה את הוויתורים שקיבלת. אני רואה כמה את מפחדת פחד מוות.<br />אני לא יכולה לענות על דבר שלא נשאל, אני לא יכולה להראות את מה שלא ביקש להראות. אני לא יכולה להאיר על דרך שלא ביקשה להתגלות. אני אוהבת אותך, מכילה אותך עם הבחירות שלך, כמו שאת.<br /><br /><br /><br /><br /><br /></span><div dir="rtl" align="right"><span style="font-size:130%;">...ונזכרת להוציא את עצמי ממצריים בכל יום. </span></div><br /><br /><br /><div dir="rtl" align="right"></div><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5238777658297568258" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_mwx-AJupVdk/SLPghiQUTAI/AAAAAAAAAAk/wI1Dv6mAf-E/s320/DSC_3323n.jpg" border="0" /><br /><br /><div dir="rtl" align="right"></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8430866461289125919-4270301233211127413?l=kerenalfasi.blogspot.com' alt='' /></div>קרן אלפסיnoreply@blogger.com1